נתקלתי בכתבה (מלפני שנה וחצי) הטוענת שאנשים מעל גיל ששים וחמש שסובלים מדום נשימה קל עד בינוני ולא מטופלים משפרים את סיכויי החיים שלהם בשישים אחוז בנוסף הם טוענים שאצל אנשים מעל גיל חמשים הטיפול לא מעלה ולא מוריד מבחינה רפואית. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1157826.html
זה די מתסכל להשקיע מאמצים ובסוף לשמוע שאולי בעצם עדיף לא לטפל בכלל. לפחות למישהו כמוני שיכול לחיות עם הנחירות ולא סובל מעייפות והמניע שלי לטיפול הוא רק הבריאות.
הייתי מציע להם לפתח CPAP שלילי, כלומר למי שאין בעיות של דום נשימה בשינה והוא מעל גיל ששים וחמש שיישן עם מכשיר שעושה לו קצת בעיות כדי לשפר את סיכוייו לחיות. (היי, אולי אני צריך לרוץ לרשום פטנט לפני הפירסום) נשמע הזוי, לא?
כמדומני שהגישה הרפואית הרווחת אינה מקבלת את זה. אודה למי שיש מידע רלוונטי בנושא
המסקנה היא שחולה דום נשימה שהצליח לשרוד ולא למות עד גיל 65 ללא טיפול פיתח כלי דם נוספים שמגינים על ליבו. אבל אותו חולה הסתכן מאוד משך שנים ארוכות כדי להגיע למצב המוגן הזה.
כל זה מבלי להתייחס לעייפות, לסיכון מוגבר לתאונות דרכים, סכרת, אלצהיימר ועוד רעות חולות.
אני אהרן כהן בן 80 הודות למכשיר שהחזיר לי את החיים. עד גיל 70 סבלתי מעייפות כל רגע בא לי לישון עד איבוד שיווי משקל .לפני 10 שנים שאני יושן עם המכשיר .היום אני בריא לחלוטין אני שוחה בים שעות אני בעומק בלי להתעייף .הליכה 3ק'מ כל יום .לא יושן כל היום ולא מרגיש עייף הודות למכשיר.יושן טוב כל הלילה בלי לקום להשתין .כדאי להתרגל אליו שווה . אני מברך מי שהמציא אותו מציל חיים ברוך יהיה
נושא נעול
נכתב ב - 06/26/2011 : 20:33:23
