|
המטפל
מנהל פורום
1026 הודעות |
 נכתב ב - 11/16/2008 : 07:32:49
|
האדם בימינו אינו זקוק בד"כ לחוש הריח לצורך הישרדותו, מה גם שאין באפשרותו לזהות את מקורות הריח וכיוונו. בהחלט יתכן שבתקופות קדומות יותר כשהיה האדם בתצורתו הקופית אפו היה מעוצב בצורה שונה שעזרה לו לשרוד בתנאים הקשים בהם היה חשוף לסכנות רבות אשר בטבע.
אפים רגישים העונים לקטגוריית זיהוי כיוון הרוח קיימים בטבע אצל בעלי חיים טורפים ונטרפים לצורך הישרדותם, קרי בריחה מסכנה או השגת מים ומזון (גם טריפה) - "המתאימים שורדים" כך הגדיר דרווין.
בטבע יכולת ההישרדות קובעת לחיים או למוות. לזיהוי נכון של מיקום אויב או מזון יש חשיבות עליונה. חוש הריח חשוב ביותר בתוך סבך מסתור, בלילה וממרחקים, ויתרונו הוא גם חסרונו, הוא יעיל רק מכיוון מסוים, והוא - כיוון הרוח. ריח ללא ידיעת הכיוון ממנו בא, אינו מועיל, מבלבל ומסוכן. אי לכך ישנה חשיבות עליונה בידיעת הכיוון ממנו נושבת הרוח.
לרשות הכלב עומדים מספר אמצעים החיוניים להישרדותו, כאשר אפו הרטוב-לח מהווה את הגלאי החשוב ביותר המשמש הן לאיפיון הריח והן לאיפיון הכיוון ממנו מגיע. אפו של הכלב רגיש מאוד - פי 40 בערך משל האדם - ומגיב בקרירות בצד ממנה נושבת הרוח וזאת עקב התאיידות מוגברת בצד הרוח הגורמת לירידה מקומית בטמפרטורה.
כלבים נוהגים להסיט פניהם עד לקרירות סימטרית או חזיתית באפם, ואז הם מול מקור הריח. הריח הנישא ברוח נושא לעתים מולקולות - פרומונים שונים – מושכים, דוחים, מגינים, מסמניי דרך ופרומוניי מין. כלבים אף נוהג ללקק את אפם על מנת להוסיף רטיבות נוספת לאף, לטעום את מולקולות הריח שדבקו לאף הלח וכדי לנקות את האף מריח ישן וכהכנה לקליטת ריח החדש.
http://www.hayadan.org.il/wp/dog-nose-161108/ |
זוגיות טובה לוקח זמן לייצר ולשמור. |
|
נושא נעול
