|
המוסדניק
חבר ותיק
1003 הודעות |
 נכתב ב - 12/31/2008 : 07:47:31
|
נאס"א פרסמה אתמול, ג', דוח מפורט ומלא בעזרים גרפיים המספרים מה התרחש במהלך התפרקותה של מעבורת החלל קולומביה ב-1 בפברואר 2003. כשעל סיפונה בין היתר גם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. מטרת הדוח היא לפרט מה למדה הסוכנות מאסון קולומביה בכל הקשור לבטיחות הצוות ויכולת השרידות של חלליות בטיסות עתידיות.
הדוח המקיף בן 400 העמודים הניתן להורדה בקישור זה, מכיל מידע שכבר פורסם במהלך השנים, אך גם פירוט ברמה של דקה אחרי דקה המתאר מה התרחש למעבורת בעת החזרה לאטמוספירה, וכן חשף כי המפקד והטייס ניסו לטפל במפל של בעיות בדקות האחרונות לפני שהמעבורת יצאה מכלל שליטה.
"זהו הדוח המקיף הראשון הזמין לציבור העוסק בשרידות בני אדם בטיסות חלל, והוא מספק מידע חיוני לחקר השרידות בעתיד. התוצאה של חקירה זו מיועדות להוסיף משמעות להקרבת חייהם של אנשי הצוות באמצעות הפיכת טיסות החלל בטוחות לדורות הבאים". נאמר בדוח.
הדוח מעניין לקריאה, והוא מחזיר לתודעה את האירועים של אסון קולומביה שהתרחש לפני שש שנים.
המידע החשוב ביותר שנחשף בדוח הוא בדבר הגורמים שאחראים ישירות למות האסטרונאוטים ומה נדרש ליישם בפיתוח חליפות קסדות וכן בחגורות הבטיחות הקושרות את האסטרונאוטים למקומותיהם. בעוד חלקן התחתון של החגורות מצמיד את האסטרונאוטים למקום, החלק העליון רופף וכאשר החללית איבדה שליטה והסתחררה - דבר שבדוח מכונה סחרור דינמאי של הסביבה – החלק העליון של גופם של האסטרונאוטים נזרק החוצה והגוף נחבט חבטות עמומות. הקסדות גם הן לא הגנו על הראש כנדרש.
ואולם הכוחות שפעלו בתא הצוות בדקה האחרונה לפני ההתפרקות גרמה לאסטרונאוטים לאיבוד פתאומי של לחץ האוויר שהתרחש כה מהר שלא היה להם זמן לסגור את מכסה הקסדה. אחד האסטרונואטים אפילו לא חבש את הקסדה ושלושה לא חבשו כפפות.
לוח הזמנים מראה כי כאשר המעבורת קולומביה היתה בגובה של 227 אלף רגל מעל כדור הארץ, חדרו גזים חמים לצדה השמאלי של המעבורת, בשל פיסת קצף של מכל הדלק החיצוני שפגעה בכנף במהלך השיגור. האזעקות נותקו וחלקים החלו ליפול מהמעבורת. כאשר הכנף נשברה היא לא תפקדה עוד והמחשבי המעבורת לא יכלו עוד לפצות על הכוחות הלא שווים שפעלו על החללית והיא יצאה מכלל שליטה.
בגובה 180 אלף רגל, נפרד תא הנוסעים מהמעבורת, ולאחר מכן הוא התפרק לחלוטין בדוח דקות אחדות בשל לחץ תרמי וכוחות אווירודינמיים. הצוות מת מחוסר חמצן ומהטראומה שגרמו המכות הקהות. בנאס"א הגיעו למסקנה כי הטכנולוגיה הקיימת היום, לא ניתן היה להציל את האסטרונאוטים במקרה של התפרקות תא הנוסעים ואולם יתכן שאנשי הצוות היו ניצלים, אולי היו מגיעים חסרי הכרה, לו היו להם מצנחים. ואולם הבעיה עם המצנחים היתה שהם היו אמורים להפתח אוטומטית במקרה שהאסטרונאוטים נזרקים מהחללית, דבר שגם ככה כנראה לא קרה.
בנוסף, גם חליפות מילוט הקיימות כיום, לו היו האסטרונאוטים לובשים אותן, מספיקות רק מגובה של מאה אלף רגל ומטה, ובמהירות של 560 קשרים. מעטפת התפעול של המעבורת גדולה בהרבה ממספרים אלו. ההמלצות לחיזוק האיזורים החלשים בחליפות החלל יגדילו את סיכויי השרידה.
רגעים אחרונים בקולומביה |
|
נושא נעול
